פרשתנו פותחת בציווי ה' לאברהם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך…ואעשך לגוי גדול…" לאורך כל פרשתינו ניתן לראות באופן ברור שאברהם אבינו צועד לקראת הקמת אומה בין שאר אומות העולם. כבר בפסוקי הפתיחה כתוב "אל הארץ אשר אראך", ארץ מיוחדת לו. "ואעשך לגוי גדול,..ונברכו בך כל משפחות האדמה…" יש הבדל בינך ובין שאר העולם. וכן בהמשך הפרשה הקב"ה כורת ברית עם אברהם שתוכנה הבטחה "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמור לזרעך נתתי את הארץ". מפורשות יהיה לך זרע, שתתייחד לו ארץ מיוחדת עם פירוט של גבולות הארץ הזו. הקב"ה גם מתאר לאברהם מה עומד לקרות עם בניו שיגלו ויחזרו מהגלות. גם כאשר ישמעאל נולד עדיין ישנה הבטחה לאברהם "אבל שרה אשתך יולדת לך בן והקימותי בריתי איתו". רש"י על פי מדרשי חז"ל מבאר לא מעט פסוקים שמהם עולה שאברהם הגיע דווקא למקומות מיוחדים שעתידים להיות אבן דרך בחיי עם ישראל. בפרק י"ב, פס' ו: "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה". מדוע התורה מציינת דווקא מקומות אלו במסעותיו של אברהם? רש"י מבאר: 'מקום שכם – להתפלל על בני יעקב שיבואו להילחם בשכם'. 'אלון מורה – הראהו את הר גריזים והר עיבל שם קיבלו שבועת התורה'. בפס' ח' – "ויעתק משם ההרה ויבן שם מזבח…", רש"י מבאר: 'התנבא שעתידים בניו להיכשל שם על עון עכן'. מכל הנאמר לעיל נראה שאבי האומה הישראלית וכל שייכותו רק אליה. מאידך, בסוף הפרשה ישנו פסוק שנראה סותר את המהלך שהצגנו. "ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך". רש"י מבאר שלא היה אב אלא לארם שהיא מקומו, ועכשיו אב לכל העולם. ולכן יש לשאול, האם אברהם הוא אבי האומה הישראלית או אבי העולם כולו? מדברי הראי"ה קוק ניתן לבאר שיש להבדיל בין זרעו של אברהם שנממשיך את דרכו של אברהם ובין המושג 'אב המון גויים', המבטא את דאגתו של אברהם לשאר האומות. אין לומר שאומות העולם מתייחסות לאברהם כפי שעם ישראל מתייחס, שהוא הזרע הישיר עליו קיבל אברהם הבטחה. שאר האומות הינם חלק מהעולם שעם ישראל אמור לדאוג לטובתם הרוחנית. וכך כותב הרב: 'הרגש הלאומי הוא רגש ישר טבעי באדם קרוב למעלת אהבת המשפחה, על כן אברהם ושרה בהיותם אנשי יושר מעצם טיבם היו דואגים לקיום הלאומי של אומתם', ומבאר הרב שרגש הדאגה של אדם ללאום שלו קיים אצל אנשים חכמים ואנשי מידות, ואין זו תופעה המיוחדת רק לאברהם אבינו. אברהם ושרה מתייחדים ברגש עליון ודאגה לא רק לאומתם אלא לכל העולם כולו. 'כי האדם השלם אינו די שיצמצם עצמו באושר אומתו, כי צריך הוא להביא ישועה כללית על כן נעשה אברהם אב המון גויים שהוא דבר יותר נעלה מהצמצום הלאומי'. ובמקום אחר כותב הרב ש'אף על פי שבתוך העצמיות של אברהם אבינו הרי קדושת ישראל היא מהותו האמיתית', כל מקום 'יש ממנו התפשטות רבה ההולכת ומשפיעה טובה רבת ערך גם לכל הגויים כולם'. לעולם ישראל נשארים בתור חטיבה נפרדת ע קדושה מיוחדת ובכל זאת, יש להם קשר והשפעה לכל העולם. רעיון זה שעם ישראל תמיד נשאר כחטיבה עצמאית וייחודו לא מיטשטש, בא לידי ביטוי בפרשתינו. מיד לאחר שהקב"ה מוסיף לאברם את האות ה', ולא יקרא שמו אברם אלא אברהם, מגיעה ברית נוספת 'ונמלתם את בשר ערלתכם'. הדרישה להיות אב המון גויים לא פוגמת בקשר הייחודי והישיר לעם ישראל. לאור דברים אלו, מבאר הרב את דברי בר קפרא – 'כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה'. הפנייה לאברהם כאברם, מבטאת את הרעיון שעל אף התבודדותנו הלאומית, תכליתנו היא להשפיע טוב ומוסר לכל העולם. אולם אם אנו קוראים לו 'אברם', אנו כביכול משמיטים רעיון זה. במהלך הדורות עם ישראל היה שקוע במלחמות קיום מול הצרות הגדולות שפקדו אותנו ע"י אומות העולם, כולל עד היום, ולכן הרעיון המרכזי שישראל צריכים לדאוג לכל העולם מבחינת אב המון גויים נדחק לפינה, ופינה את מקומות לזמן מתאים יותר בעתיד. הרב קוק עוסק הרבה בשני נושאים אלו, לאומיות ישראל והיחס בין ישראל לעמים. אין בדברים אלו להוציא מדברי הרב הדרכה למעשה כיצד להתנהג עם הגויים בכל דור ודור, וודאי היו תקופות שהיה צריך להתנהג ביד קשה כדי לעמוד על קיומנו אולם יש הדגשה שנעלמה במהלך הדורות מחמת הצרות שהגויים עוללו לנו, שעדיין יש לנו אחריות על מצבו המוסרי של העולם.