ערבית כהכנה לנבואה

פרשת ויצא פותחת בסיפור יציאתו של יעקב אבינו מבאר שבע לחרן בבורחו מפני עשיו אחיו. התורה מציינת שני אירועים שקרו ליעקב בדרך: "ויפגע במקום וילן שם", וכן חלום יעקב. במבט ראשון אין קשר ישיר בין שני האירועים. האירוע הראשון מתאר שיעקב במקרה הגיע למקום זה, והמקריות רמוזה במילה 'ויפגע', כפי שמבאר הספורנו: "כל דבר שאין אדם מתכוון לו, אלא על ידי מקרה אירע לו שבא שם, קורא פגיעה, כאדם שפוגע בחברו על ידי מקרה, וכן יעקב לא התכוון למקום ההוא, אלא כיוון שהגיע הלילה חיפש מקום ללון ולן שם". הפסוק מתאר זאת כדי שנבין את המשך הפסוקים בהם נאמר: "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי", ואם כן מובן מדוע יעקב לא ידע על קדושת המקום כיוון שישן שם באופן מקרי.

כיוון ששקעה השמש, יעקב נאלץ ללון במקום זר שלא הכיר, ורק אח"כ מתבהר לו שהמקום קדוש. האירוע השני -סיפור החלום- מתואר גם הוא כדרך אגב, כיוון שישן חלם חלום, כפי שכאשר אדם ישן, לעיתים הוא חולם. חז"ל לימדונו שמעבר ללינת יעקב שנראית כסיפור שגרתי, יעקב תיקן את תפילת ערבית, שנאמר "ויפגע במקום וילן שם". הביטוי 'ויפגע' מציין שיעקב התפלל ותיקן תפילת ערבית שהרי האירוע היה בלילה. מדוע אם כן התורה לא כתבה בפירוש 'ויתפלל'?

רש"י במקום מביא שני פירושים לביטוי 'ויפגע': "לשון פגישה – שפגש את המקום. אף שלשון פגיעה מצוי יותר בשניים שבאים זה כנגד זה, מצינו לשון זה אף בהגעה למקום מסוים כמו ויפגע ביריחו". פירוש שני של רבותינו פגיעה לשון תפילה, כמו שמצאנו בירמיה: "ואתה אל תתפלל בעד העם… ואל תפגע בי כי אינני שומע". אם כן, ויפגע במקום משמעו התפלל במקום, ומזה למדו רבותינו שתיקן תפילת ערבית. ומבאר רש"י ששינה הכתוב מלשון תפילה, ללמדנו שקפצה לו הדרך, שבא לבית-אל נעקר הר המוריה ממקומו ובא כנגדו, וזהו שנאמר "ויפגע במקום" שנפגשו יעקב והמקום.

בשונה מרש"י שביאר שהתורה שינתה וכתבה לשון פגיעה כדי ללמדנו שקפצה לו הדרך, הרב קוק מבאר שבלשון פגיעה יש הדגשה על עניינה של תפילת ערבית והאופן בו היא פועלת על האדם. הראי"ה קוק מבאר באריכות שהתורה משתמשת בשלושה לשונות לתפילה: עמידה, שיחה ופגיעה. ביחס לתפילת שחרית נאמר לשון עמידה, במנחה – שיחה, ובתפילת ערבית – פגיעה.

הראי"ה מביא כי כל לשון הינה ייחודית ומבארת את עניינה המיוחד של אותה תפילה. 'אמנם יש רב יתרון לתפילה והיא מוצאת תכליתה ברמי המעלה והערך, קדושי עליון הניגשים אל ה' שע"י התפילה ירומו אף יינשאו למעלת הנבואה או קרוב לה, הם פוגעים מעמדים גדולים יותר בהליכות הטבע, והלילה מוכשר למעמד זה שהוא זמן מנוחה והתבודדות". הרב קוק מסביר כי תפילת הלילה מכשירה את המתאימים לכך, לחזות מחזות נבואיים. ולכן ביחס לתפילת ערבית שייך לשון פגיעה כיוון שבה אדם זוכה לדברים שבאים לקראתו כתוצאה מן ההשקעה וההכנה לתפילה, כדרך ההולך ופוגע בדבר הבא לקראתו. כך בדיוק אירע ליעקב אבינו שהתפילה השלימה אותו לזכות לאותו חזיון נבואי.

אם כן, לפי דברי הרב בחומש הראי"ה ניתן לבאר ששני האירועים שקרו ליעקב קשורים זה בזה ולא קשורים ע"י המקרה בלבד. יעקב אבינו "פוגע במקום" ועל ידי תפילת ערבית מתרומם למעמד נשגב, ובאותו מעמד הוא זוכה להבטחה על הארץ והגנה במסעו בחוץ לארץ.