שאלה:

בבניין שלנו דלת הכניסה עשויה מפרופיל אלומיניום דק, והיא נמצאת בקו הקיר החיצוני. בתוך הבניין הדלת נמצאת במין פתח שעוביו הוא כ-15 ס"מ, שאחריו יש מסדרון ברוחב הדלת.
כמו כן, במקום בו אנו גרים, ישנן גניבות של מזוזות המתבצעות על ידי ערבים. כמו כן, כיון שהדלת נמצאת בקו הקיר החיצוני היא חשופה לפגעי מזג האוויר בדרך קבע. היכן יש לקבוע את המזוזה?

תשובה:

במסכת מנחות (לב:) אמרו חז"ל: "תניא נמי הכי: תלאה במקל או שהניחה אחר הדלת – סכנה ואין בה מצוה. … ואמר רב יהודה אמר שמואל: מצוה להניחה בתוך חללו של פתח. פשיטא, בשעריך אמר רחמנא! ס"ד אמינא, הואיל ואמר רבא: מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים, כמה דמרחק מעלי, קמ"ל".

מהברייתא יש להבין שאין לקבוע את המזוזה אחרי הדלת, אלא לפניה, כדי שתהיה המזוזה דרך כניסתו של האדם, כפי שדרשו חז"ל על דברי הפסוק "מזוזות ביתך" – "דרך ביאתך". אלא שמדברי שמואל יש להבין שיש לקבוע את המזוזה רק בתוך חלל הפתח. כלומר בתוך עובי המשקוף.

כיצד איפוא יש לעשות במקרה שלנו? שמבחוץ אין חלל פתח, ומבפנים זה אחרי הדלת? יש שאמרו שכל מה שנאמר שאחרי הדלת אין זו מצוה הוא רק כאשר המזוזה ממש אחרי אחרי הדלת, ולא בתוך חלל הפתח. אולם פשט רוב הראשונים הוא אחר: אחרי הדלת אין לקבוע את המזוזה בכל מקרה. כיון ש"סכנה ואין בה מצוה" כלל. אך לקבוע את המזוזה בתוך חלל הפתח זו מצוה, כלומר אין זה פסול בדיעבד. ולכן יש להעדיף לשים את המזוזה מבחוץ, אף אם לא יהיה זה בתוך חלל הפתח. על כל פנים יש להקפיד שהמזוזה תהיה בטפח הסמוך לפתח.

במקרה שלנו המצב אפילו בעייתי יותר, כיון שנראה שאין כלל חלל לפתח, אלא הדלת יושבת על כל המסגרת של האלומיניום. ואם כן אפילו לפי האחרונים (ערוה"ש ועוד), יש לקבוע את המזוזה מבחוץ במקרה שלנו.

לגבי החשש מפגעי מזג האוויר או מפגעים אחרים, לדעת רבים מחכמי ישראל, בדיוק על מקרים כאלו נאמר שמזוזה אחרי הדלת היא סכנה ואין בה מצוה. לא רק שאין בה מצוה כיון שהמזוזה צריכה להיות מבחוץ, אלא שמי שחשש להוציא את המזוזה החוצה מפני גויים מפני לסטים או מפני רוח רעה – הוא חשוף לסכנה שהרי המזוזה אינה שומרת עליו, כיון שאינה עשויה כתיקנה.

השתמש בבית מזוזה פשוט אך מוגן מפגעי מזג האוויר. עטוף את מזוזה בניילון כראוי, ובע"ה זכות המצוה תגן עליכם.