הפרשה פותחת בסיפור גלות ישראל במצרים. התורה מתארת את קושי הגלות: "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם…" "וכאשר יענו אותו כן ירבה…". הראי"ה קוק במספר מקומות בחומש הראי"ה מדגיש שקושי הגלות אינו נובע מחמת עונש על מעשה העבר, אלא עבדות זו יש בה אפשרות לבנות את עם ישראל ולהוציא ממנו כוחות הקיימים בו. נתחיל ראשית בפירוש רש"י על הפסוק: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" – אומר רש"י: 'בכל מקום שהם נותנים לב לענות כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ ומדרשו רוח הקודש אומרת כן. אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה'. נראה לדברי רש"י, שאין בהכרח קשר ישיר בין העינוי לריבוי, אלא כנגד הרצון לענות יש רצון להרבות. ואולם, מדברי הראי"ה נראה שדווקא העינוי מצמיח את הפריצה והריבוי. 'שני דרכים ישנם להתעלותו של כל כח חיים מעשי שצריך לצאת לפועל בתוקף ורוב חייל. הדרך האחד – הוא הרווחה ונתינת החופש למרוצתו ושטף זרמו למען ילך ויגבר…השני – הגורם לו אע"פ שהוא הופכו, הוא כח העוצר הדוחק והמונע והלוחץ בעד כח המוכן לצאת ולהתפרץ ולצאת'. בפני האדם 'מונחות' שתי דרכים בכדי להוציא את כוחותיו אל הפועל. דרך שלווה והרווחה, ובנוסף הרב מחדש שקיימת דרך נוספת, שאמנם היא לוחצת ודוחקת אבל התוצאה שלה תגרום להתפרצות בעקבות הלחץ. וכותב הרב: 'וכמו שהוא בחיי יחיד כך הדוגמא נמצאת בשלמותה גם בחיי הכלל והאומה'. ולכן גם בעם ישראל – עם קדוש – אשר יש בו כח חיים אדיר ונפלא שאצור בתוכו, כאשר עוצרים את כוחות החיים, דווקא מגדילים אותם ואת עוצמת הפריצה, והם עשויים להתפרץ ולפרוח. ונשמתם הגדולה של ישראל היתה ראויה להתפתח במהלך ישר וטבעי ולא ע"י כח עוצר ודוחק, ולהגיע להתפתחות שלמה ובשלה, אולם בורא העולם הכין לא רק את כח הדוחף, אשר למהלך החיים, לא רק את ההתפתחות של כוחות החיים בדרך של חופש, אלא כדי להוציא את הכוחות הטמונים באדם' באומה הכין הבורא גם את הכח המונע שהוא מצטרף לסייע לכח הראשון, ושניהם ביחד יביאו את עם ישראל להתפתחות הראויה לו. ממלכת מצרים הגדולה והחזקה שעמדה אז כמעצמה עולמית שימשה בתפקיד הכח המחניק והלוחץ, ונציגת העולם כולו שעמדה מנגד לשאיפתם האלוקית של ישראל, בהיותה מלאה טומאה ורשע. בכך היא חנקה את התפשטות כוחם של ישראל. אולם, אפילו כח מחניק זה לא יכול לשנות את טבעו של עם ישראל, שטבעו ונטייתו לדבקות באלוקים, אלא רק דוחקו לזמן. חנק זה גרם לקיבוץ כוחות רבים שנגנזו בלב האומה, שבבוא העת יסייעו לכח הטבעי. וזו אחת ממטרות הגלות לדעת הרב קוק. לאפשר כח הנוגד את העם, שבמהלך הזמן יתפרץ ויבוא לידי ביטוי ביתר עז.