חציה הראשון של פרשת נח עוסקת במבול. ההכנות אליו, השהיה בתיבה והיציאה ממנה. התורה מאריכה בכל שלב, והפרשנים למדו מכל שלב עקרונות חשובים. העולם צועד לקראת פורענות גלובלית, רק נציגות מינימלית תינצל מממנה ותהפוך לגרעין העולם החדש – בניסיון לבנות עולם טוב יותר.

התורה מתארת את המעשים הראשונים שנח ומשפחתו עושים בעולם החדש. "וייחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה". התורה מתארת לא רק את מעשיו של נח עצמו אלא מחריבה ומתארת כיצד בניו התנהגו בעקבות שיכרותו. רש"י מעיר בנימת ביקורת על התעסקותו של נח דווקא ביין. "ויחל – עשה עצמו חולין, שהיה לו לעסוק תחילה בנטיעה אחרת".

ניתן לומר שמעשה זה הזדמן לנח כיוון שיש בו אבן בוחן הבאה לבדוק את נציגי העולם החדש (בניו של נח), כיצד יגיבו באירוע זה. חם מתנהג באופן לא ראוי, ויש מחלוקת מה בדיוק עשה. שם ויפת מתנהגים באופן ראוי ומכובד, וגם בין שניהם יש הבדל בין שם ליפת, עם יתרון לשם שהיה היוזם החיובי. כתוב "ויקח שם ויפת את השמלה" ולא כתוב 'ויקחו', ורש"י מסביר ששם התאמץ יותר.

בעקבות המקרה נח מברך ומקלל את בניו, איש לפי מעשיו. רש"י רואה בהן מידה כנגד מידה. חם, שגרם שלא יוולד לנח בן רביעי לשמשו בזקנותו, ארור בנו להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים. יפת מבורך בהרחבת הגבול ושם מבורך בשריית השכינה. במקום אחר, רשי מבאר ששם שהתאמץ יותר מקבל ברכה יותר גדולה מיפת שהתאמץ פחות. בשונה מרש"י, הראי"ה קוק רואה בהתנהגותם המוסרית יחס ישיר למעמדם החברתי ולא כעונש מידה כנגד מידה.

"אמנם המצב החברותי והמוסרי נעוצים זה בזה, על פי דעתו של אל דעות… על כן האנשים הראויים להיות עבדים המה האנשים שהרחבת חופשתם תביא רעה להם ולעולם בהיותם בטבעם נוטים לחיים שפלים…וזה יארע הרבה מהשפעת אבות".  באגרותיו כותב הרב ומרחיב כי "אם כן עבדות כנען היינו שבגזעו תתגבר שפלות ודלדול הכוחות הרוחניים המביאים לידי עבדות וכן היה באמת, שמרבית העבדים היו תמיד מבני חם".

לפי הראי"ה קוק, מעמדם של בני נח, מהם נפוצה האנושות על פני כל הארץ, נובע ממעמדם המוסרי. כנען, שהיה פחות מוסרי, ראוי לעבדות לא בתור עונש אלא זה אופיו וכך מתאים לו שאם לא ישחית את מעמדו המוסרי ואת העולם עימו. יפת, שהתנהג באופן מוסרי ודאג לאביו אמנם לא ניחן בנטייה אל הקודש, אולם ניחן בנטייה ליופי החיים וצדדים חיצוניים ואסטטיים של החיים. ולעומתם, שם אצלו הנטייה למוסריות היתה גבוהה, כפי שרש"י מסביר לעיל, מוסריותו הגובהה באה לידי ביטוי בנטייה לרוחניות "ישכון באהלי שם". עולה מדברי הראי"ה שאירוע שהתרחש ביציאתם מהתיבה בא לבאר ולחדד את מבני האישיות של בניו של נח, אבות האנושות שלאחר המבול.

במקום אחר בעין אי"ה הרב קוק אף מבאר יחסי הגומלין בין היופי והחיצוניות ובין הקודש – מתי מותר לנו לקחת מהצדדים החיצוניים אל החיים שלנו. אם כן, רואים שלפי הראי"ה, משרטט לנו מפה שלמה של מבנה האנושות המתחדשת.