כבר לפני יותר מאלפיים שנה טענו היסטוריונים שלמדנו את מצוות המילה מהמצרים. ההיסטוריון היווני הרודוטוס (שחי בזמן חורבן בית ראשון), מציין שהמצרים והכושים (תושבי סודאן) הם נמולים כבר מהעת העתיקה. והוא מציין שעמים אחרים שגם נמולים, מודים שהם למדו זאת מהמצרים, והוא לא היחיד שטוען זאת.
כמובן שחסרי אמונה, משתמשים בדבריו אלה בכדי לטעון שמקורה של התורה אינו א-להי, אלא פרי התפתחות מדתות ומנהגים קדומים.
הרב אליהו בן אמוזג לא מכחיש את העובדה שהמצרים היו נמולים, ומציין שגם חז"ל ואפילו ירמיהו הנביא אומרים זאת בפה מלא (ירמיהו ט, כד–כה): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וּפָקַדְתִּי עַל כָּל מוּל בְּעָרְלָה: עַל מִצְרַיִם וְעַל יְהוּדָה …".
אלא שחז"ל הסבירו מה מקורה של מילה זו (בראשית רבה פרשה צ סימן ו): "ותרעב כל ארץ מצרים וגו' אשר יאמר לכם תעשו, ר' אבא בר כהנא אמר כפאן למול, ר' שמואל בר נחמן אמר חייתנו אין כתיב כאן אלא החייתנו נתת לנו חיים בעוה"ז וחיים בעוה"ב". כלומר, לפי חז"ל באו המצרים בתלונה לפרעה, שיוסף דרש מכל אדם שרצה לקבל אוכל בשנות הרעב למול את עצמו, אך פרעה השיב להם "אמר להם לכו אל יוסף אם יאמר לכם חתכו מבשרכם שמעו לו שנאמר אשר יאמר לכם תעשו". אך מדגישים חז"ל שלאחר שמלו את עצמם, המצרים אמרו "החייתנו", כלומר בזכות המילה הם מקבלים חיים גם בעולם הבא.
גם בילקוט שמעוני אומרים חז"ל על הפסוק בירמיהו (ירמיהו רמז רפה): " …ופקדתי על כל מול בערלה, מהו מול בערלה שהיו מולים ומשכו להם ערלה, … על מצרים שהיו מולין בימי יוסף וכשמת יוסף משכו להם ערלה שנאמר כי בנים זרים ילדו". אם כן, המצרים בהחלט היו נמולים בעת העתיקה, אך לא מהם למדנו. אלא אדרבה: הם למדו מאיתנו למול את עצמם!
הטענה לפיה למדנו את המילה מהמצרים הגיעה משני מקורות: אי הבנה של הרדוטוס שחשב שבמצרים נימולים מאז ומעולם (על אף שאין לו כל מקור לדעת זאת), ואולי אף המצרים הם שאמרו זאת ללא כל כיסוי; ושונאי הנצרות כמו יוליאנוס "הכופר" וקלסוס, שתקפו את הנצרות על ידי שתקפו את מקורה היהודי – התורה.
ממדרש זה יש ללמוד שלאחר זמנו של יוסף רוב המצרים הפסיקו את ברית המילה, אולם אף על פי כן מציין הרב בן אמוזג שכוהני מצרים המשיכו למול את עצמם, ואף דרשו מכל מי שרוצה ללמוד אצלם למול את עצמו, כפי שקרה לפיתאגורס עצמו. על כל פנים אין ספק שבעם ישראל שהוא "ממלכת כהנים", צריך כל אדם למול את עצמו.
הדרישה של מצרים למול היא דווקא כלפי הכהנים שלהם, מפני שכל אדם שרוצה לחרוג מגבולות הטבע, ע"י כוחות שמעל לטבע צריך למול כגון: החוזים בכוכבים, הקוסמים, המנחשים, הנביאים ועוד. דרישה זו מתאימה לדברי רבותינו במדרש תנחומא (פרשת לך לך סימן כ): "ויפל אברהם על פניו עד שלא מל כל זמן שהיתה השכינה מדברת עמו היה נופל, משמל היה מסיח עמו והיה עומד שנאמר ואברהם עודנו עומד לפני ה', ולא עוד אלא היה נגלה עליו והוא יושב שנא' וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו'". עם ישראל צריך להיות כולו נימול, מפני שכולו קרוב לה', וכולו ראוי לנבואה. בין העמים ניתן למצוא יחידי סגולה הראויים להשראת שכינה, כפי שהיה עד אברהם אבינו, אולם רק בעם ישראל תיתכן השראת השכינה בציבור.
לא שכהני מצרים ראויים להשראת השכינה, אלא שנותרה אצלם ידיעה נכונה לפיה לא ניתן לזכות לקרבת ה' ללא המילה.
לפוסט הזה יש 2 תגובות
שלום הרב!
איפה המקור לדברי בכתבי הרב אב״א? אודה לכם מאוד.
תודה רבה!
ע״ה יונתן יעקב הלוי
אם למקרא פרשת מקץ