במסכת ברכות (ט:) אומרים חז"ל: "העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים: כל הסומך גאולה לתפלה – אינו נזוק כל היום כולו". דברים אלה מופיעים גם בתלמוד הירושלמי באופן שונה במעט (ברכות פ"א הלכה א): "וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום".
מה משמעותה של סמיכת גאולה לתפילה? מדוע היא דבר כל כך גדול ומשמעותי? לשאלה זו עונה הרב קוק (עין איה ברכות פ"א פיסקה יט) שהסומך גאולה לתפילה "תהי' תפילתו סמוכה לענין הגאולה, שהיא עוסקת בתשועת הכלל שהוא כבודו של הקב"ה וכבודן של ישראל".
הגאולה אינה אירוע פרטי. הגאולה היא כבודו של הקב"ה, וכבודם של ישראל. ולכן ברכות "אמת ויציב", "אמת ואמונה" ו"אשר גאלנו" מסתיימות במילים "גאל ישראל". וכן ברכת גאולה בתפילה – "ראה נא בעניינו" – מסתיימת במילים "גואל ישראל".
הגאולה, הכוללת בתוכה תיקון של המציאות ותיקון מצבו של עם ישראל, לא יכולה להיות דבר פרטי, מפני שכל עניינו של עם ישראל אינו דבר פרטי – "עד שהוליד יעקב אבינו שנים עשר שבטים כלם ראויים לענין האלהי, ושבה האלהות בקהל רב ובהם היה המנין" (כוזרי מאמר א אות מז). ה"חידוש" בהופעתו של עם ישראל על במת ההיסטוריה, הוא שיהיה עם הראוי להשראת שכינה. ייתכן שיימצאו בודדים הראויים להשראת שכינה, גם בלי עם ישראל. כך היה עד זמנו של אברהם אבינו. אבל לא היה בנמצא ציבור, חברה שלמה הראויה להשראת השכינה.
מושג הגאולה בתנ"ך ובדברי חז"ל מתייחסים לגאולה של עם ישראל בלבד. "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ", "כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם", "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל". ואף שמצינו בתורה מושגים של גואל במובן הפרטי, כמו: "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו" (ויקרא כה, כה), "אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ" (שם, מח), "גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ" (במדבר לה, יט) – הגאולה המדוברת משמעותה שונה. אין זו הגאולה, אלא פדיון.
הפדיון בלשון התורה נקרא גאולה, כפי שנאמר בויקרא (כז, יג): "וְאִם גָּאֹל יִגְאָלֶנָּה וְיָסַף חֲמִישִׁתוֹ עַל עֶרְכֶּךָ" (והפדיון בלשון התורה, הוא מושג אחר, המתייחס לשימור הקדושה לזמן עתידי). ואף על פי כן, גם מושגי גאולה אלו מתייחסים לתיקון כלל עם ישראל, כפי שמופיע בפסוקים שקודם לכן (ויקרא כה, כג-כד): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי: וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ". מסיבה זו דרשו חז"ל דרשות רבות, המסבירות את מכירת האחוזה, כמשל לעם ישראל בגלות, והקב"ה הוא הגואל אותו (מדרש תנחומא פרשת בהר סימן ד): "וכי ימוך אחיך אלו ישראל שנאמר (תהלים קו) וימכו בעונם ומכר מאחוזתו שנמכרו במדי בימי המן שלקחן אותו רשע מאחשורוש, … ובא גואלו זה הקדוש ברוך הוא שנאמר (ירמיה נ) גואלם חזק ה' צבאות שמו, הקרוב אליו זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו (תהלים קמח) וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו".
ברוח דברים אלו כתב גם האור החיים הקדוש על פסוק זה: "הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ב"ה יקרא לצדיקים אח כביכול דכתיב (תהלים קכ"ב) למען אחי ורעי, והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שלחן אביכם ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם הוא א-להי עולם ב"ה לעד, … ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב".
אין ספק שהגאולה משפיעה גם על הפרט, אך מושג הגאולה לא שייך לפרט. מתוך כך, לא ניתן לקרוא ליום של יציאה פרטית מכלא, אפילו של גדול בישראל "חג הגאולה" (ובו בזמן להתעלם מיציאה של כל עם ישראל מהכלא בה' באייר, כפי שהעיר אחד מגדולי ישראל). חג הגאולה הוא פסח. חג הגאולה יום העצמאות. לא משהו שנוגע לי ולאנ"ש.
מתוך כך יש להבין את מאמר חז"ל: אדם שהוא סומך גאולה לתפילה, פירושו של דבר שהתפילה שלו אינה מצטמצמת לצרכים אישיים. גם לא צרכים רוחניים. אלא מתרחבת לצרכי עם ישראל ולתיקונו. במציאות כזו השטן לא יכול לקטרג.
