אנו מתחילים חומש חדש, חומש דברים וכבר בתחילת הפרשה אנו מוצאים חזרה על אירועי עבר שהתרחשו במדבר וזכו "לסיקור" קודם. פרשת המרגלים המופיעה בפרשתנו נכתבה כבר בספר במדבר והפרשנים עמדו על ההבדל בסיפור הדברים. המשותף לשני המקומות הוא שמצוין שהמרגלים הביאו מפירות הארץ. לא רק שנדמה שקיימת על פרט כ"כ שולי של הבאת פירות, מהכתובים עצמם עולה כאילו עיקר טענת המרגלים טמונה באותם פירות שהביאו עימם. בחומש במדבר מתואר "ויבואו עד נחל אשכול…", ונראה שבזה טמונה עיקר טענתם, כנגדם עונים כלב ויהושע "טובה הארץ מאד מאד". ואצלנו בדברים "וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ, וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ; וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר, וַיֹּאמְרוּ, טוֹבָה הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ".
רש"י בחומש במדבר מבאר את כוונת מעשיהם של המרגלים, הם הביאו פירות במטרה לומר "כשם שפרותיה משונים כך עמה משונה", ולהדגיש שהארץ אינה נורמלית ואינה מתאימה לנו. כנגדם התעוררו כלב ויהושע לומר "עלו נעלה", "טובה הארץ מאד מאד". המחלוקת בין המרגלים לכלב ויהושע אינה במציאות. ברור שהפירות היו ענקיים, המחלקות התייחסה לשאלה איך מסתכלים על המצב הזה. המרגלים הסיקו שהארץ בעלת תופעות משונות ולכן לא מתאימה לנו, אולם כלב ויהושע בחנו את המציאות הזו בצורה שונה, הראשונים דרשו אותה לגנאי והאחרונים לשבח.
בחומש הראי"ה מובאים דבריו של הרב קוק מן הספר חבש פאר המבארים את שורש המחלוקת ביחסם לפירות הארץ. הרב קוק מסביר שם כי מחלוקתם של כלב ויהושע עם עשרת המרגלים הנותרים נעוצה בתפיסה רוחנית שונה. המרגלים הבינו שתכלית ישראל היא לעבוד את ה', "… לזה דרושה הגברת השכל, ולפי טבע הארץ תתגבר התאווה". המרגלים חששו שהשפע החומרי הקיים בארץ הקודש עלול להטות את העם מהמגמה העיקרית של חיי הרוח והסיקו כי חיבור לחומר הוא סכנה עצומה. אולם הם טעו בהבנת מעלת ארץ ישראל, "והנה מעלת ארץ ישראל שיעלו בה ישראל לעבודה רמה כ"כ עד שכל מה שיתווסף להם ברכה בענייני העולם כן יוסיפו כבוד בנפשם ורוממות מעלה וקדושת אמונה באהבת ה' באמת". ארץ ישראל שונה בכך שדאגה לענייני החומר בה מרוממת את האדם מבחינה רוחנית ולא מעכירה את רוחו. הרב ממשיך ומבאר שלכן התורה מזכירה "שכר" של ייעודים וטובות בעולם הזה -שפע יין, דגן, גשמים ובריאות למקנה הצאן והבקר- מתוך הבנה שאין פחיתות בשלמות החומר, אדרבה, כאשר אדם במעלה רוחנית גבוהה זה מסייע בידו לרומם את ענייני החול לקדושה עליונה עוד יותר. כדי למנוע סכנה זו הקדים הקב"ה את מצוות תפילין לכניסתם לארץ, לומר לנו שעל ידי מצווה זו נלמד להשליט את הקדושה על המחשבות עם תפילין של ראש, וגם על המעשים הגסים אותם נפעל ביד הכהה. במצב כזה, החומר יסייע לצד הרוחני ויעצים אותו. בניגוד למרגלים, יהושע וכלב האמינו שניתן להתמודד עם סכנה זו. זו לא מעלתה היחידה של הארץ, באגרות הראי"ה מסביר הרב כי טובתה של הארץ אינה רק "ארץ זבת חלב ודבש', גם מבחינה רוחנית השפעת לימוד התורה בארץ גדולה לאין ערוך מאשר בחו"ל.
"ואל זה אנחנו צריכים לשאוף. יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את ארץ ישראל, את ערכה וחוכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ, בתשובת המשקל: להגיד ולבשר בעולם כלו הודה והדרה, קדושתה וכבודה, והלוואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולם, מצידנו, להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה ומהדורת אור תורתה ועילוי אור חוכמתה ורוח הקודש המתנוסס בקרבה. מובן שבכל דבר שבקדושה, וכמו כן בחול, ישנן מעלות ומדרגות. אבל זה המין של האור והעדן של הקדושה הנמצא בארץ ישראל לתלמידי חכמים מבקשי ה', איננו נמצא כלל בחוץ לארץ, ואנכי הנני בזה יודע ועד, כפי קטני".
תורת ארץ ישראל בונה את האדם בצורה שונה, היא פונה אל הרגש לצד השכל ומביאה שפע של רוח הקודש. כך מתגלה התורה בצורה יותר מוארת, נפש האדם בנויה לתלפיות ומסוגלת להתמודד עם כל צדדיי החיים. נקודה זו לא הייתה ברורה למרגלים, ולכן חששו מסכנת הארץ. יהושע וכלב, שהבינו את מעלת הארץ לא חששו מהשפעה זו, כיון שטובה הארץ מאד מאד. תיקון חטא המרגלים אינו רק בהגברת החיבה לארץ, אלא יבוא גם בהעמקת והבנת יחוד תורת א"י, להעמיק את ההבנה שהתורה בא"י מתגלה באופן חי ועמוק יותר.
הרב חיים אסבן ר"מ כולל הלכה בישיבה