פרשת וישלח פותחת בתיאור ההכנות למפגש של יעקב אבינו עם עשיו אחיו ובשיאו תיאור מפורט של מאבק בין יעקב ושרו של עשיו. הרב קוק מתייחס למאבק בחומש הראי"ה ומבאר כי שורש המאבק טמון בהבדלי תפיסת העולם של יעקב ועשיו.

אברהם ויצחק התנהלו באופן שונה מיעקב. הנהגתם הייתה מכוונת אל התאחדות עם כל העולם תוך התבדלות והתכנסות לתוך הגרעין שיהווה את "ישראל". הם נהגו בשתי ההנהגות הללו בו זמנית, מצד אחד שמירה על קדושת המחנה ובלימת השפעה מהעולם, ומאידך חיבור ותרומה מוסרית לעולם. אולם, אצל יעקב ועשיו אנו מוצאים נטייה שונה והיפרדות של הכוחות. אצל יעקב גבר כוח ההיפרדות לשכון בדד כדי לשמור על קדושת משפחת יעקב, ואילו אצל עשיו גבר כוח ההתאחדות עם העולם – דבר שהוביל לאובדן הקדושה של ברכת אברהם.

דברי הראי"ה הם שער להבנת הגעתו של יעקב לשכם ופעולותיו במקום. לאחר שעשיו ויעקב נפרדים, התורה מספרת על הגעתו לשכם: "ויבא יעקב שלם עיר שכם… ויחן את פני העיר". התורה מסכמת שיעקב יצא מהמאבקים עם לבן ועשיו – שלם, ובנוסף התורה מציינת שיעקב נוקט בהתאם לשיטת ההתבדלות שלו ושוכן מחוץ לעיר (פני העיר). לפי זה אין עניין משותף בין העובדה שיעקב בא שלם וחנה את פני העיר, אלא תיאור מצב של שתי עובדות שונות – יעקב שמר על שלמותו וכן חנה את פני העיר, מתוך תפיסתו שיש צורך להתבדל מהאומות.

למרות זאת, מעיון מעמיק ניתן לראות שיעקב כן פועל להשפיע על תושבי שכם, להקניית ערכי חברה מתוקנת ומוסר על אף ההתבדלות שלו. הרב קוק מציין את דברי התלמוד "ויחן את פני העיר: אמר רב מטבע תיקן להם, ושמואל אמר שווקים תיקן להם, רבי יוחנן אמר מרחצאות תיקן להם". לאור דברים אלו מסביר הרב קוק שיעקב אבינו הבין, כי "הגברת המוסר הטוב המתאים אל הצדק העליון והגברת כח החברה הקיבוצית, הם ע"י התמדת היחס שיימצא בין אדם לחברו".

לפי המבט השטחי אדם יכול לטעות ולחשוב כי "מה שחברו נמצא בעולם…הוא דוחק את גבולו", שהרי לכולם יש צרכים, וחברו נוטל את צרכיו שלו, וזה גורם לשנאה בחברה. אולם מבט נכון ומעמיק יותר יוביל את האדם להבנה כי אם "יתרבו בני האדם יוכלו להועיל איש לאחיו בהחלפת הכוחות" וככל שהשקפה זו תהיה ברורה 'יתרחב כח האהבה ואחוות החברה האנושית" דבר שיביא לעולם טוב יותר לכולם.

יעקב רצה להשריש את הבנה זו בעולם ולכן פעל בשלושת הדרכים אותם מנה התלמוד. כאשר העולם העסקי מתנהל על ידי מטבע ישנה אפשרות גדולה יותר להפיק תועלת אדם מחברו. ככל שיש יותר אנשים ויש מטבע אחיד, גדל כח הקנייה יותר מאשר על ידי עסקת חליפין המגבילה ומקשה את האפשרות להשתכר בכבוד ולהנות מהצלחת הזולת. ע"י החיבור הכלכלי יש הזדמנות שיתרבה רושם האהבה וזה הפירוש "מטבע תיקן להם" – הגדיל את האפשרות לקשרי סחר בחברה. דרך נוספת ורחבה יותר להשפיע היא בניית שווקים. האדם רואה שיש תועלת לא רק מהאנשים שסביבו, אלא ככל שמתרבים האנשים בעולם שמחוצה לו מתרבים הצרכים וכך תרבה הברכה, וזו פעולת השווקים.

המרחצאות מגבירים את תפיסה זו אף יותר. ככל שמתפתח רגש האדם לטהרה ואסתטיקה, מתרבים הצרכים, ואז מעגל האנשים הצורך את דברים אלו מתרחב. יעקב אבינו רצה להשריש בעיר שכם תובנה זו כדי להגביר את התודעה לחשיבות הקשר האנושי בחברה, וכדי לחדד את ההשפעה בין השלמות החומרית לשלמות המוסרית. את כל אלו עשה יעקב בשכם כדי לנסות למנוע את הקלקול העתידי במקום: פילוג בים מלכות יהודה וישראל שנבע מצרות עין, קנאת איש מרעהו וחוסר הבנה על חשיבות שלמות העם והחברה.

חז"ל מסבירים "ויבא יעקב שלם – שלם בגופו, בתורתו בממונו". רק יעקב היה מסוגל להכיל שלוש שלמויות אלו על אף הניגוד הקיים בהן לכאורה. לפעמים החרדה לממון פוגעת בשלמות הגוף והתורה. אצל יעקב, שלמות הגוף והממון היו הבסיס להתעלות בתורה, ולא היו הדברים עומדים כאויבים זה לזה. אם כן, אין פלא כי דווקא יעקב אבינו הגיע להבנה כי הגברת כוחה הכלכלי של החברה יסייע לאחווה החברתית שהיא יסוד המוסר.

תיקון החומר והכלכלה, מטבע שווקים ומרחצאות, כדי להגביר את האחווה החברתית היו פועל יוצא של תפיסתו המוסרית של יעקב אבינו.