עסקת החטופים – פשע מאורגן

העיסקה לשחרור השבויים וגופות הקדושים שנרצחו על ידי אוייבינו, מסעירה את מדינת ישראל. כשכל המתנגדים לעיסקה זו מתייחסים לבעיה אחת: המחיר שנשלם בעתיד על העיסקה.

אין ספק שנשלם מחיר דמים על העיסקה הזו. מחיר כבד. חז"ל אמנם אמרו שאין לפתוח את הפה לשטן. ולכן מן הראוי היה שלא לכתוב שנשלם מחיר כבד על עיסקה שכזו, אבל כבר הקב"ה כתב את הדברים בתורה באופן מפורש (במדבר לג, נה): "וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם וְצָֽרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ". ולכן זה כבר לא משנה.

אך למען האמת, אין צורך אפילו בתורה כדי לדעת את הא"ב האלמנטרי הזה. הרי ההיסטוריה מלמדת מה קורה כאשר משחררים מחבלים תמורת שבויים: המחבלים המשוחררים רוצחים הרבה יותר יהודים, מכמות היהודים ששוחררו תמורתם. מי שמסרב ללמוד לקח מן העבר, נדרש למחוק מחומר הלימוד של משרד את החינוך את מקצוע ההיסטוריה. שהרי לשם מה יש ללמוד היסטוריה, אם לא כדי ללמוד ממנה? יתירה מזו: עדיף למחוק גם את לימודי המדעים באשר הם. שהרי כל מחקר מדעי מבוסס על תצפיות וניסויים ולימוד מהם.

בהתאם לכך ובאופן לא מפתיע: לא מעט ממקבלי ההחלטה לשחרר 1,027 מחבלים תמורת גלעד שליט, עומדים לקבל את אותה ההחלטה גם היום: ראש הממשלה (בנימין נתניהו), גדעון סער, ישראל כ"ץ וגילה גמליאל, נוסף על המפלגות שמקבלות החלטה זהה על בסיס מפלגתי: הליכוד, ש"ס ויהדות התורה. ימים יגידו אם גם בצלאל סמוטריץ' ימשיך בכך את מורשת הבית היהודי. 

אם כן, השאלה שצריכים לשאול השרים שצריכים להצביע על העיסקה היא זו: כמה יהודים אנו מוכנים לרצוח, תמורת השבויים (שאפילו איננו יודעים כמה מהם בחיים) וגופות הקדושים?

אך כאמור, כולם מתייחסים רק לבעיה הזו. אך ישנן בעיות אחרות, חמורות לא פחות.

ההסתרה שליוותה את פרטי העיסקה (למעט פרטי העיסקה הנוגעים בעניינים בטחוניים סודיים), מדיפה צחנה נוראית. הסתרה זו, שאינה מכוונת כלפי קטאר והחמאס, אלא רק כלפי אזרחי מדינת ישראל הינה אמירה מפורשת של מקבלי ההחלטות: אנו מרמים ביודעין את הציבור בישראל, שלעולם לא יסכים לקבל עיסקה שכזו, הכוללת הפקרה עתידית של בטחונו וחייו. אנו ביודעין מוכנים להמר אפשרות שיהיה טבח 7.10 נוסף בעתיד ואולי חמור ממנו.

ואם חברי הממשלה עומדים מאחורי ההחלטות שלהם, מדוע לא פורסמו ההחלטות המלאות טרם העיסקה? ממה הם חוששים?

לאחר שמאות אלפי מילואימניקים עזבו את הכל: משפחה, עבודה ועוד, סיכנו את חייהם, רבים מהם יצאו ממנה אף בשן ועין ויותר מזה, המעט שממשלת ישראל יכולה לעשות הוא לא להשליך לאשפה את ההקרבה שלהם! רבים מהאנשים בעלי המוטיבציה הגבוהה ביותר שיש לשרת במילואים, אף כשהפקודות אינן מצדיקות זאת, כבר שוקלים את צעדיהם. מישהו בממשלה חשב על זה לרגע?

וכאן אנו מגיעים לבעיה האחרונה: הלחץ הגדול לעיסקה בימים האחרונים, נבע כידוע מהאיום של טראמפ. איום שרבים מפרשים אותו (בצדק או שלא) כמופנה גם כלפי מדינת ישראל, זאת בעוד רבים מאנשיו מתבטאים באופן שאינו משתמע לשתי פנים: ״אני נוצרי ואני תומך בתוקף במדינת ישראל ובהגנה הקיומית שלה. אני תומך בכך שישראל תחסל את כל אחד מחברי החמאס״. (פיט הגסת' – שר ההגנה המיועד של טראמפ). "אל תעכבו את העברת הסיוע לישראל למען קידום הסיוע לאוקראינה… ישראל היא שותפה דמוקרטית והיסטורית של ארה"ב" (ג'יי די ואנס – סגן הנשיא המיועד של טראמפ). "חמאס צריך להיות מושמד כך שלא יוכל להתארגן מחדש" (מייק וולץ – היועץ לביטחון לאומי המיועד של טראמפ).

הגיע הזמן שחברי ממשלת ישראל יפסיקו לחשוש מהגויים מעבר לים, ולא מפני שאינם יכולים לפגוע בנו או להגביל אותנו, גם אם במישור הכלכלי בלבד. אלא מפני שהחשש שלהם מוגזם. גם אם יסתבר שטראמפ פחות אוהד מההצהרות שלו, הוא לא דרש ממדינת ישראל להתקפל. בוודאי שלא על האינטרסים הביטחוניים המובהקים שלה.

העובדה שישנו לחץ מעבר לים, היא תופעה שאינה זרה לנו. לא צריך להילחץ כל פעם מחדש, במיוחד שאוייבינו מלקקים כעת לא מעט פצעים. כניעה כעת בכדי לקבל אישורים בעתיד לכל מיני מהלכים שנמנעו עד עכשיו, כפי ששוקל שר האוצר ואחרים לעשות, הוא דבר שגוי אסטרטגית ומוסרית. כך עשתה מדינת ישראל בבריחה מלבנון, בגירוש גוש קטיף ובהזדמנויות נוספות, ועל כל זה שילמנו מחיר יקר מאוחר יותר.

ייתכן שעוד לא מאוחר להתנגד לעיסקה. ההיסטוריה תשפוט גם את מי שמסרב ללמוד ממנה.

כתיבת תגובה