ג' תמוז התשע"ד
שאלה: הלכות גיור
היה לי דיון עם חבר בנושא הגיור… לפי מה שהבנתי הטענות להקלות בגיור מתבססות על שתי טענות-
יש טוענים שקבלת מצוות היא 'קבלה משפטית' ולכן לא חשוב מה היה בלב המתגייר אלא שהייתה קבלת מצוות רשמית (כל עוד אינו במצב שבלבו ובלב כל אדם שלא קיבל)…
טענה שנייה מצריכה קבלת מצוות אמתית בלב, אבל מסתפקת בקבלת עול המצוות גם אם המתגייר אינו מתכוון לקיימם.. ולכן מספיק באינדיקציה שקיבל את המציאות של מערכת המצוות (יש שמסתפקים בזה שקיים כמה מצוות של 'מסורתיים', כמו קידוש בשבת)….
סברות אלו נראות בעיניי מחודשות… אבל אם לא מסתמכים עליהם נראה שכל הדיון על הגיור מיותר, שהרי אין סיכוי לגייר כמויות משמעותיות של עולי חבר העמים שיקיימו מצוות במלואן….
עוד פתרון שמוצע הוא גיור קטינים… לפי מה שאני מבין מעיקר הדין הגיור חל (אם כי יש שטוענים שלילד שכנראה יהיה חילוני אין זה לא 'זכות'), אלא שלא עושים זאת לכתחילה.. וכיום המצב הוא של בדיעבד…
האם הניתוח נכון, ומהי דעת הרב בנושא?
תשובה:
לכ' י' הי"ו
הטענות שהצגת בשם בן שיח כלשהו, לא ניתן לקרא להן טענות בכלל. אלו הם גיבובי מילים שיצאו מסתמא מפי דתי מצוי בחוגים רבים בעת האחרונה, ומסתמא גם בעל השכלה אקדמית, שככל שהוא פחות ירא שמיים הוא חושב את עצמו משכיל יותר.
מהי אוויליות זו ועם הארצות זו של 'קבלה משפטית'? הלא תלמוד מפורש ביבמות בהלכות גיור שאם מועמד לגיור מסרב לקבל ולו מצוה אחת אין מקבלים אותו! והרעיון של קבלה שאינה מחייבת משקפת היטב מה שמסתמא נוהג אותו בן שיח כלפי כל המצוות וכל ההלכות. השו"ע נעשה באופן זה 'קודקס משפטי' שאינו מחייב, אלא רק איזה מין המלצה לא מחייבת. דבר הדומה בהרבה בחינות ל'קונצים" שמצאו להם דתיים (ציונים או חרדים) כדי לעקוף את דבר ה'.
תלמוד ערוך הוא במסכת יבמות איך מכניסים גוי תחת כנפי השכינה ומהם התנאים שעליו למלא לפני כן. וכך קבעו רבותינו (ועוד בתנאים הקשים של הגלות המרה אז): תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם? אם אומר: יודע אני ואיני כדאי, מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו ענשן של מצות, אומרים לו: הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו, אכלת חלב ענוש כרת, חללת שבת ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן…קיבל, מלין אותו מיד'. ו'קיבל' זה, פירושו קיבל על עצמו את המצות האלה, כפי שהסביר מרן בב"י אשר לו (יו"ד סי' רסח) בשם רבינו ירוחם. וכן מפורש הוא בהרמב"ם (הל' איסו"ב פי"ב הל' יז) ועוד.
אז דברי בן שיחך, דברי הבל הם! ואכן חידוש הוא של ימינו אצל חצאי רפורמים או ניאו רפורמים, ולצערנו אינם חסרים.
ואני חושב שתשובתי זו עונה גם לנקודה השנייה. ולע"ד, רק אדם חסר אמונה וחסר יושר בסיסי ביותר יכול לתת תוקף להצהרה בלתי אמינה, ובפרט כאשר היא הצהרה כלפי שמיים. פעם נוספת, רק מי שנוהג בעצמו כלפי שמיים בחוסר ישרות משווע זה, יכול לחשוב במונחים כאלה בנוגע לאחרים.
ובשעות קשות אלה לעמנו, ראוי להם להרבות יראת שמיים ותורה, ולא לנסות לשבור את הרצף של תושבע"פ לדורותיה.
