כ"א ניסן התשע"ד
שאלה: תפילת מוסף בראש חודש ושלוש רגלים
שלום לכבוד הרב:
הפריע לי במהלך החג שבתפילת מוסף של שלוש רגלים אנחנו חוזרים ואומרים "ואין אנחנו יכולים לעלות להראות ולהשתחוות"
אני בתור יחיד בוודאי שאינני יכול לעלות להראות ולהשתחוות אך תפילה זו נאמרה בלשון רבים משמע שכציבור אנחנו לא יכולים…אך מאחר ואנחנו עצמאיים כבר 66 שנים ברוך השם וטומאה הותרה בציבור האם לא הגיע הזמן לעשות תיקון קל לנוסח זה באותו אופן כמו בברכת "נחם".
תודה רבה!
תשובה:
לכ' נ' היקר הי"ו
קיץ טוב ותזכה לשנים רבות,
אינני מבין דבריך, משום שהם מזכירים לי סיפור מעניין: היה צעיר חולה ל"א במחלה שנמצאה לה ריפוי באמצעות תרופה ידועה. אך הוריו, מחנכיו, חבריו ומתנגדים לו קשרו אותו בחבלים שמנעו ממנו להגיע לאותה תרופה ולהכניסה לתוך פיו. אמור נא לי: האם חולה זה קרבן של עצמו או של אחרים?
והנמשל: ממשלות ישאליות, רוב הממסד הרבני (כולל חוגי מרכז הרב), אומות העולם ושכנינו מונעים מאתנו 'לעלות וליראות ולהשתחוות'. האם אנחנו אשמים במניעה זו, או כל אותם החולים הכרונים, חלקם בפחדנות גלותית, חלקם בגלותיות כרונית, וחלקם בפחדנות מהפריצים ומהאוייבים. האם אנחנו אשמים? אכן, אין אנו יכולים, אך אנוסים אנחנו, והקב"ה הבוחן לבות וכליות יודע שרצוננו לעשות רצונו, ולהחזיר שכינתו לתוכנו במהרה בימינו. וחוששני שכולם יצטרכו לתת את הדין על שמונעים מכלל ישראל לבא ולהשתחוות, כפי שלפני כמאה שנה מנעו מהם לעלות לארץ. אבל אנחנו נהיה נקיים כלפי אבינו שבשמיים. לכן כל עוד מחלות אלו לא יבואו לידי ריפוי, נמשיך לומר נוסח זה שישמש כתב אישום נגד כל המונעים.
ויהי רצון שהקב"ה יאיר את עיניהם במהרה,
בברכה רבה
