י"ד תשרי התשע"ה
שאלה: חינוך הילדים ביום כיפור
לכבוד הרב,
ביום כיפור השנה נחשפתי פעם ראשונה למנהג שרווח במשפחות מסויימות ובו מרבים בנתינת ממתקים לילדים. אחת האימהות הסבירה לי שכך מחנכים את הילדים שיום כיפור הוא יום שמח (להבדיל מתשעה באב), יום חג וכחלק משמחת היום הם רשאים לאכול ממתקים ואפילו מקפידים לתת להם יותר מבשאר השנה.
אני דווקא חונכתי אחרת כל השנים, והילדים שותפים מעט לתענית.
אבקש לדעת מה דעת הרב בנושא, וכיצד נכון להעביר לילדים את מהות היום והיחס הנכון כלפיו.
בברכה,
תשובה:
לכ' צ' הי"ו
קודם כל גמר חתימה טובה,
טענה זו שהשמיעו לך, היא טענה של עמי הארצות גמורים, שכדוגמתם מתרבים לצערנו בצבור שלנו.
אינני יודע היכן ראו שיום הכיפורים הוא יום של שמחה. שהוא יום של מחילה וכפרה, וכתוצאה ממחילה זו נוכל לשמוח, זהו דבר ברור. אך השמחה היא במוצאי יוה"כ, לא במהלכו. אם האמת הייתה כטענה אווילית זו, מדוע אסורים גם הילדים הקטנים בנעילת הסנדל הנחשב אחד מהעינויים של היום?! ומדוע חובה לחנך את הילדים 'לשעות' (קרי לצום מעט עפ"י גילם ויכולתם)?!
ואם לא היו בורים, היו יודעים שיש קהילות רבות בהן אומרים למחרת יוה"כ מזמור מיוחד וקוראים לו 'שמחת כהן גדול', אבל למחרת יוה"כ, לא ביוה"כ עצמו! וכך אנו מצהירים גם במוסף של יוה"כ, בסיום סדר העבודה כאשר מזכירים שהכהן הגדול היה עושה יום טוב בצאתו בשלום מן הקודש, וברור שהיום טוב היה למחרת.
ועוד, איסור יש באמירת הלל ביום הכיפורים כמפורש בערכין (י:) 'דאמר רבי אבהו, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם מפני אין ישראל אומרים שירה בר"ה ויוה"כ? אמר להם, אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים לפני?!'.
ורק אדם חסר כל רגישות אנושית, חסר כל רגש וחוששני חסר כל יראת שמיים (או לפחות טועה מרה באיכות יראת שמיים) יכול לתת בתוך בית הכנסת ממש אוכל שיאכלו הילדים מול פרצופיהם של המתענים. אכן מאכילים את הקטנים שאינם יכולים לצום ביום זה, אך לא בפניהם של המתענים!! קצת רגישות, קצת דרך ארץ!!
מזל שהרמ"א קבע שה'קיטל' שלובשים בר"ה ויוה"כ, איננו סימן רק לבטחון שה' ימחול לנו, אלא גם ליום הדין.
בקיצור, יוה"כ, מקרא קודש הוא, אך לא יום טוב. והוכחה היא, שאין אנו מזכירים אותו כ'יום טוב' בתפילה.
בתקווה שהתחדשותנו הרוחנית בא"י לא תעוות רעיונות נשגבים,
ובברכת חג שמח לכולכם,
